<h1>מעשה הגאונים סימן פ"א</h1>
<h2>דף טו:</h2>
וששאלתם מי שהעיד עליו עד אחד בדבר עבירה כגון שהיו בודקין בי"ד בו בדרישה וחקירה והעיד עד אחד שחייב עליו ושאר עדים העידו (דכיון) שאין חייב עליו או שהודה הוא על עצמו במקצת מהו שישביעו אותו שלא עבר אותה עבירה יש דיינין שמשביעין כגון הדין גוונא מהאי קרא [דברים י"ט] לא יקום עד אחד באיש לכל עון [ו]לכל חטאת, לכל עון [ו]לכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה מאי קאמור רבנן אבל קם הוא לשבועה בממונא אבל באיסורא לאו, ודינו מסור לשמים או דילמא לא שנא, ואם תמצי לומר בממונא אין באיסורא לא איסורא דאית ביה ממונא כגון אונס ומפתה דבעי לשלומי קנס משביעין אותו כי איכא עד אחד א[ו] לא כך הראנו מן השמים שאין משביעין על עבירה אלא על ממון, עבירה למה משביעין אותו כבר מושבע מהר סיני ואם תאמר גזל ופקדון נמי מושבע עליהם מהר סיני, ממון כיון שיש לו תובעין אמרה תורה ישבע כדי להפיס דעתו של בעל פקדון וגזל ואבידה עבירה שבועה להפיס דעת מי הילכך אין משביעין על עבירה לא כשמודה מקצת ולא בעד אחד. ושנו חכמים [תו"כ ויקרא פרק כ"ב] וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' או מצא (גזל) אבידה, מה אילו מיוחדין שהן ממון אף כל שהוא ממון, יצא דבר שאינו של ממון וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון [אי] מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו [מלוה שיש לו רשות להוציאו] מניין ת"ל בתשומת יד אי מה אילו ואילו מיוחדין שניטלין מרשות בעלים הכובש שכר שכיר שאינו נוטל מרשות הבעלים מניין ת"ל או עשק את עמיתו או מה אילו ואילו מיוחדין שהדעת שניהם יודעת אבדה [מנין] ת"ל או מצא אבידה, מכאן למדנו שאין משביעין על עבירה, אבל איסורא דאית ביה ממונא משביעין בין בב"ד בן שלא בבית דין אחד אנשים ואחד נשים אחד קרובים ואחד רחוקים דתנן [שבועות ל"ו ע"ב] שבועת הפקדון [נוהגת] באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים ובכשירין ובפסולין בין בפני בית דין ובין שלא בפני ב"ד וקתני סיפא אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמ' אמן חייב, [ר'] שמעון [פו]טר שאין משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אעפ"י שאין משלם קנס על פי עצמו אבל משלם בושת ופגם על פי עצמו, והילכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה [תו"כ שם] אי מה אילו מיוחדין דברים שהוא משלם עליהם את הקרן, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. לאונס, ולמפתה, ולמוציא שם רע מניין ת"ל [ו]מעלה מעל(ה) ריבה. אחת בה ובהנה ואו מכל (נ)הרי אילו מעוטין (פרגומי אמר) [פרט לאומר] לחבירו חבלת בי בשבת הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא חבלתי ולא הדלקתי, ת"ל אחת ובה בהנה ואו מכל הרי אילו מיעוטין ומה ראית לרבות את אילו ולמעט את אילו [וכו'] (שנידון בנפשו ומוציא את אילו שאין נידון בנפשו) [מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו], ועכשיו כל אילו [אין] גובין בבבל וכל שכן בשאר ארצות דקאמרינן [ב"ק כ"ז ע"ב] שלח ליה רב חסדא לר' נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנקרות ש[ל]ש עשרה וכו' ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אלמא קנסא לא מגבינן בבבל ואילו הן דברים שאין מגבינן בבבל כדרבא [שם פ"ד ע"א] דאמר רבא נזקי שור בשור (ונזקי שור) ונזקי שור באדם [גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם] ואדם בשור אין גובין אותו בבבל, אלמא כל קנסי לא מגבינן בבבל דקאמרינן [שם ט"ו ע"א] איתמר פלג' ניזקא קנסא ומותבינן תיובתא [שם ע"ב], והילכתא פלג' נזקא קנסא. והוינן בה וכי מאחר באונס ופיתוי וחובל וכל קנס לא מגבינן בבבל למה משביעין נפקא מינה היכי דתפס נחבל מחובל או הנערה ממוציא שם רע ומאונס ומפתה, דכי הדין גוונא (מאי) אית להון זכותא וקאמרינן והשתא דאמרינן פלגי נזקא קנסא האי [כלבא] דאכל אימרי ושונרא דאכלי תרנגולי רברבי נזק משונה הוא ולא מגבינן בבבל, אי תפס לא מפקינן מיניה וכן הלכה שכל כתב שכתוב מן התורה ואין צריך אלים לש[ו]מו אי תפס ניזק לא מפקינן מיניה, לעינין שבועה נמי היכא דתפס (ולא קא) [ולקה] מידי מזיק, דינא הוא דמשתבע מזיק ומפקע. אבל מידי דצריך אומדנא ושומא ירשיעון אלים כת' ואלים לא נהוג אלא בארץ ישראל דקאמרינן [שם פ"ד ע"א] מאי שנא אדם באדם דלא, אלים בעינן וליכא וכו' שמעתא. ושליחות נמי לא בכל מילי.
<h2>דף כז:</h2>
וששאלתם מי שהעיד עליו עד אחד בדבר עבירה כגון שהיו בודקין בי"ד בו בדרישה וחקירה והעיד עד אחד שחייב עליו ושאר עדים העידו (דכיון) שאין חייב עליו או שהודה הוא על עצמו במקצת מהו שישביעו אותו שלא עבר אותה עבירה יש דיינין שמשביעין כגון הדין גוונא מהאי קרא [דברים י"ט] לא יקום עד אחד באיש לכל עון [ו]לכל חטאת, לכל עון [ו]לכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה מאי קאמור רבנן אבל קם הוא לשבועה בממונא אבל באיסורא לאו, ודינו מסור לשמים או דילמא לא שנא, ואם תמצי לומר בממונא אין באיסורא לא איסורא דאית ביה ממונא כגון אונס ומפתה דבעי לשלומי קנס משביעין אותו כי איכא עד אחד א[ו] לא כך הראנו מן השמים שאין משביעין על עבירה אלא על ממון, עבירה למה משביעין אותו כבר מושבע מהר סיני ואם תאמר גזל ופקדון נמי מושבע עליהם מהר סיני, ממון כיון שיש לו תובעין אמרה תורה ישבע כדי להפיס דעתו של בעל פקדון וגזל ואבידה עבירה שבועה להפיס דעת מי הילכך אין משביעין על עבירה לא כשמודה מקצת ולא בעד אחד. ושנו חכמים [תו"כ ויקרא פרק כ"ב] וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' או מצא (גזל) אבידה, מה אילו מיוחדין שהן ממון אף כל שהוא ממון, יצא דבר שאינו של ממון וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון [אי] מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו [מלוה שיש לו רשות להוציאו] מניין ת"ל בתשומת יד אי מה אילו ואילו מיוחדין שניטלין מרשות בעלים הכובש שכר שכיר שאינו נוטל מרשות הבעלים מניין ת"ל או עשק את עמיתו או מה אילו ואילו מיוחדין שהדעת שניהם יודעת אבדה [מנין] ת"ל או מצא אבידה, מכאן למדנו שאין משביעין על עבירה, אבל איסורא דאית ביה ממונא משביעין בין בב"ד בן שלא בבית דין אחד אנשים ואחד נשים אחד קרובים ואחד רחוקים דתנן [שבועות ל"ו ע"ב] שבועת הפקדון [נוהגת] באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים ובכשירין ובפסולין בין בפני בית דין ובין שלא בפני ב"ד וקתני סיפא אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמ' אמן חייב, [ר'] שמעון [פו]טר שאין משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אעפ"י שאין משלם קנס על פי עצמו אבל משלם בושת ופגם על פי עצמו, והילכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה [תו"כ שם] אי מה אילו מיוחדין דברים שהוא משלם עליהם את הקרן, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. לאונס, ולמפתה, ולמוציא שם רע מניין ת"ל [ו]מעלה מעל(ה) ריבה. אחת בה ובהנה ואו מכל (נ)הרי אילו מעוטין (פרגומי אמר) [פרט לאומר] לחבירו חבלת בי בשבת הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא חבלתי ולא הדלקתי, ת"ל אחת ובה בהנה ואו מכל הרי אילו מיעוטין ומה ראית לרבות את אילו ולמעט את אילו [וכו'] (שנידון בנפשו ומוציא את אילו שאין נידון בנפשו) [מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו], ועכשיו כל אילו [אין] גובין בבבל וכל שכן בשאר ארצות דקאמרינן [ב"ק כ"ז ע"ב] שלח ליה רב חסדא לר' נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנקרות ש[ל]ש עשרה וכו' ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אלמא קנסא לא מגבינן בבבל ואילו הן דברים שאין מגבינן בבבל כדרבא [שם פ"ד ע"א] דאמר רבא נזקי שור בשור (ונזקי שור) ונזקי שור באדם [גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם] ואדם בשור אין גובין אותו בבבל, אלמא כל קנסי לא מגבינן בבבל דקאמרינן [שם ט"ו ע"א] איתמר פלג' ניזקא קנסא ומותבינן תיובתא [שם ע"ב], והילכתא פלג' נזקא קנסא. והוינן בה וכי מאחר באונס ופיתוי וחובל וכל קנס לא מגבינן בבבל למה משביעין נפקא מינה היכי דתפס נחבל מחובל או הנערה ממוציא שם רע ומאונס ומפתה, דכי הדין גוונא (מאי) אית להון זכותא וקאמרינן והשתא דאמרינן פלגי נזקא קנסא האי [כלבא] דאכל אימרי ושונרא דאכלי תרנגולי רברבי נזק משונה הוא ולא מגבינן בבבל, אי תפס לא מפקינן מיניה וכן הלכה שכל כתב שכתוב מן התורה ואין צריך אלים לש[ו]מו אי תפס ניזק לא מפקינן מיניה, לעינין שבועה נמי היכא דתפס (ולא קא) [ולקה] מידי מזיק, דינא הוא דמשתבע מזיק ומפקע. אבל מידי דצריך אומדנא ושומא ירשיעון אלים כת' ואלים לא נהוג אלא בארץ ישראל דקאמרינן [שם פ"ד ע"א] מאי שנא אדם באדם דלא, אלים בעינן וליכא וכו' שמעתא. ושליחות נמי לא בכל מילי.
<h2>דף פד.</h2>
וששאלתם מי שהעיד עליו עד אחד בדבר עבירה כגון שהיו בודקין בי"ד בו בדרישה וחקירה והעיד עד אחד שחייב עליו ושאר עדים העידו (דכיון) שאין חייב עליו או שהודה הוא על עצמו במקצת מהו שישביעו אותו שלא עבר אותה עבירה יש דיינין שמשביעין כגון הדין גוונא מהאי קרא [דברים י"ט] לא יקום עד אחד באיש לכל עון [ו]לכל חטאת, לכל עון [ו]לכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה מאי קאמור רבנן אבל קם הוא לשבועה בממונא אבל באיסורא לאו, ודינו מסור לשמים או דילמא לא שנא, ואם תמצי לומר בממונא אין באיסורא לא איסורא דאית ביה ממונא כגון אונס ומפתה דבעי לשלומי קנס משביעין אותו כי איכא עד אחד א[ו] לא כך הראנו מן השמים שאין משביעין על עבירה אלא על ממון, עבירה למה משביעין אותו כבר מושבע מהר סיני ואם תאמר גזל ופקדון נמי מושבע עליהם מהר סיני, ממון כיון שיש לו תובעין אמרה תורה ישבע כדי להפיס דעתו של בעל פקדון וגזל ואבידה עבירה שבועה להפיס דעת מי הילכך אין משביעין על עבירה לא כשמודה מקצת ולא בעד אחד. ושנו חכמים [תו"כ ויקרא פרק כ"ב] וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' או מצא (גזל) אבידה, מה אילו מיוחדין שהן ממון אף כל שהוא ממון, יצא דבר שאינו של ממון וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון [אי] מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו [מלוה שיש לו רשות להוציאו] מניין ת"ל בתשומת יד אי מה אילו ואילו מיוחדין שניטלין מרשות בעלים הכובש שכר שכיר שאינו נוטל מרשות הבעלים מניין ת"ל או עשק את עמיתו או מה אילו ואילו מיוחדין שהדעת שניהם יודעת אבדה [מנין] ת"ל או מצא אבידה, מכאן למדנו שאין משביעין על עבירה, אבל איסורא דאית ביה ממונא משביעין בין בב"ד בן שלא בבית דין אחד אנשים ואחד נשים אחד קרובים ואחד רחוקים דתנן [שבועות ל"ו ע"ב] שבועת הפקדון [נוהגת] באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים ובכשירין ובפסולין בין בפני בית דין ובין שלא בפני ב"ד וקתני סיפא אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמ' אמן חייב, [ר'] שמעון [פו]טר שאין משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אעפ"י שאין משלם קנס על פי עצמו אבל משלם בושת ופגם על פי עצמו, והילכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה [תו"כ שם] אי מה אילו מיוחדין דברים שהוא משלם עליהם את הקרן, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. לאונס, ולמפתה, ולמוציא שם רע מניין ת"ל [ו]מעלה מעל(ה) ריבה. אחת בה ובהנה ואו מכל (נ)הרי אילו מעוטין (פרגומי אמר) [פרט לאומר] לחבירו חבלת בי בשבת הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא חבלתי ולא הדלקתי, ת"ל אחת ובה בהנה ואו מכל הרי אילו מיעוטין ומה ראית לרבות את אילו ולמעט את אילו [וכו'] (שנידון בנפשו ומוציא את אילו שאין נידון בנפשו) [מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו], ועכשיו כל אילו [אין] גובין בבבל וכל שכן בשאר ארצות דקאמרינן [ב"ק כ"ז ע"ב] שלח ליה רב חסדא לר' נחמן הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנקרות ש[ל]ש עשרה וכו' ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אלמא קנסא לא מגבינן בבבל ואילו הן דברים שאין מגבינן בבבל כדרבא [שם פ"ד ע"א] דאמר רבא נזקי שור בשור (ונזקי שור) ונזקי שור באדם [גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם] ואדם בשור אין גובין אותו בבבל, אלמא כל קנסי לא מגבינן בבבל דקאמרינן [שם ט"ו ע"א] איתמר פלג' ניזקא קנסא ומותבינן תיובתא [שם ע"ב], והילכתא פלג' נזקא קנסא. והוינן בה וכי מאחר באונס ופיתוי וחובל וכל קנס לא מגבינן בבבל למה משביעין נפקא מינה היכי דתפס נחבל מחובל או הנערה ממוציא שם רע ומאונס ומפתה, דכי הדין גוונא (מאי) אית להון זכותא וקאמרינן והשתא דאמרינן פלגי נזקא קנסא האי [כלבא] דאכל אימרי ושונרא דאכלי תרנגולי רברבי נזק משונה הוא ולא מגבינן בבבל, אי תפס לא מפקינן מיניה וכן הלכה שכל כתב שכתוב מן התורה ואין צריך אלים לש[ו]מו אי תפס ניזק לא מפקינן מיניה, לעינין שבועה נמי היכא דתפס (ולא קא) [ולקה] מידי מזיק, דינא הוא דמשתבע מזיק ומפקע. אבל מידי דצריך אומדנא ושומא ירשיעון אלים כת' ואלים לא נהוג אלא בארץ ישראל דקאמרינן [שם פ"ד ע"א] מאי שנא אדם באדם דלא, אלים בעינן וליכא וכו' שמעתא. ושליחות נמי לא בכל מילי.
<h2>דף פד:</h2>
וששאלתם על אותו ראובן שחבל בשמעון ומחל לו בבית המשתה בדברים ולבסוף האמין ראובן לשמעון ממונו ותפש שמעון אותו ממון על שחבל בו וטען שיטעה בו במחילה בלא קיניין. כן דעתי נוטה שאם בקש הימנו ראובן משמעון קודם, שימחול לו או (אפי') [אם] הרבה עליו ריעים ומחל לו שמחילתו מחילה גמורה דתנן [ב"ק צ"ב ע"א] אעפ"י שהוא נותן לו כל ממון שבעולם אינו נמחל עד שיבקש הימנו שנ' [בראשית כ'] ועתה השב אשת ומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנ' [שם] ויתפלל אברהם וגו' ובמחילת זו וודאי מחילת דברים הוא שהרי כבר נתן לו ממון שהיה חייב לו נזק צער ריפוי שבת ובושת, מכלל שאם בקש הימנו ומחל לו [מחול] אבל בלא נתינת ממון כעין מחיל' זאת שהיה במחילה דברים, שאין מחילתו מחילה גמורה. ועוד השיב אם חבל ראובן בשמעון חבלה שאין בה חסרון כיס אין לו עליו כלום, דשלח ליה ר' חסדא לר' נחמן [שם פ"ד ע"ב] ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל [ואפילו] חבלה דאית ביה חסרון, האמר רבא נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין [ב]בבל דהאי מילתא דלא שכיחא אבל במקום שתפס שמעון מראובן ולא בקש הימנו ראובן משמעון תחילה, ושמעון לא מחל לו יכול לטעון ולהוציא ממנו בדיינין כל חבלות שחבל בו שיש בו חסרון כיס מדההוא תורא [שם ע"א] (דאלים) [דאליס] ידיה דינוקא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שימו ליה כעבד ומקשינן והאמר רבא כל ששמין אותו כעבד אין גובין בבבל ומתרצינן לא צריכא כגון דתפס, הכי נמי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה הוא יפה בלא חבלות וכמה הוא יפה בחבלות, אבל אם חבל בו ראובן בשמעון חבלה שיש בו חסרון כיס ולא בקש ראובן משמעון ולא הרבה עליו ריעים ועמד שמעון מעצמו ומחל לו בדברים יכול שמעון לטעון השטתי בו כדי שלא תהא שומר ממני, וצערא דגופא לא מחיל אינש בין כך ובין כך בין בחבלה שיש בה חסרון כיס ובין בבושת שאין בו חסרון כיס כי לא מחל לו דנין מינהג אנשי מקומו לענשו ממון בין לנדות ובין ללקות כדי לעשות גדר וסייג שרשאין אנשי המקום ללקות ולנדות ולהסיעו על קצתן שיש להם סמך מן המקראות הללו [עזרא י'] ואשר לא יבא אל עצת הזקינים וכתי' [נחמיה י"ג] ואריב עמם וגו'.
ובתשובות שאילות מצאתי אמר רבנן דאין דיני קנסות [ב]בבל ולא גזילות וחבלות וכל שכן [ב]שאר ארצות, החובל בחבירו בזמן הזה כגון סירס אזנו או קיטע ראש חוטמו או אחד מראשי איברים מה יעשה באותו החובל, קנסות ודאי לא מגבינן מיניה בזמן הזה, חבלות כל דבר שיש לו רפואה וחיסרון כיס מגבינן מיניה בזמן הזה אבל דבר אחר אין מגבין אלא מנדין אותו. וגזילות מגבינן שפיר אפילו עד שוה פרוטה. שאילה.
<h2>דף צב.</h2>
וששאלתם על אותו ראובן שחבל בשמעון ומחל לו בבית המשתה בדברים ולבסוף האמין ראובן לשמעון ממונו ותפש שמעון אותו ממון על שחבל בו וטען שיטעה בו במחילה בלא קיניין. כן דעתי נוטה שאם בקש הימנו ראובן משמעון קודם, שימחול לו או (אפי') [אם] הרבה עליו ריעים ומחל לו שמחילתו מחילה גמורה דתנן [ב"ק צ"ב ע"א] אעפ"י שהוא נותן לו כל ממון שבעולם אינו נמחל עד שיבקש הימנו שנ' [בראשית כ'] ועתה השב אשת ומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנ' [שם] ויתפלל אברהם וגו' ובמחילת זו וודאי מחילת דברים הוא שהרי כבר נתן לו ממון שהיה חייב לו נזק צער ריפוי שבת ובושת, מכלל שאם בקש הימנו ומחל לו [מחול] אבל בלא נתינת ממון כעין מחיל' זאת שהיה במחילה דברים, שאין מחילתו מחילה גמורה. ועוד השיב אם חבל ראובן בשמעון חבלה שאין בה חסרון כיס אין לו עליו כלום, דשלח ליה ר' חסדא לר' נחמן [שם פ"ד ע"ב] ושלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל [ואפילו] חבלה דאית ביה חסרון, האמר רבא נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין [ב]בבל דהאי מילתא דלא שכיחא אבל במקום שתפס שמעון מראובן ולא בקש הימנו ראובן משמעון תחילה, ושמעון לא מחל לו יכול לטעון ולהוציא ממנו בדיינין כל חבלות שחבל בו שיש בו חסרון כיס מדההוא תורא [שם ע"א] (דאלים) [דאליס] ידיה דינוקא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו שימו ליה כעבד ומקשינן והאמר רבא כל ששמין אותו כעבד אין גובין בבבל ומתרצינן לא צריכא כגון דתפס, הכי נמי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה הוא יפה בלא חבלות וכמה הוא יפה בחבלות, אבל אם חבל בו ראובן בשמעון חבלה שיש בו חסרון כיס ולא בקש ראובן משמעון ולא הרבה עליו ריעים ועמד שמעון מעצמו ומחל לו בדברים יכול שמעון לטעון השטתי בו כדי שלא תהא שומר ממני, וצערא דגופא לא מחיל אינש בין כך ובין כך בין בחבלה שיש בה חסרון כיס ובין בבושת שאין בו חסרון כיס כי לא מחל לו דנין מינהג אנשי מקומו לענשו ממון בין לנדות ובין ללקות כדי לעשות גדר וסייג שרשאין אנשי המקום ללקות ולנדות ולהסיעו על קצתן שיש להם סמך מן המקראות הללו [עזרא י'] ואשר לא יבא אל עצת הזקינים וכתי' [נחמיה י"ג] ואריב עמם וגו'.
